סקירה מלאה של דמות ה”שיפוצניק” מאז קום המדינה ועד היום.
הגלגולים הראשונים היו מלאי גאווה על הפועל העברי, ומאז ובאופן עקבי הפך למייצג ה”ישראבלוף” לדורותיו.
היום אנחנו מתמודדים עם זה, כמובן, בהומור, ועם הרבה, אבל הרבה, קפה שחור. קטן. בלי קצף.
תחילתו של הגלגול, בקום המדינה היה השיפוצניק “הפועל העברי” היה דמות מעוררת הערכה והערצה.
קראו לזה “עבודה עברית”, כתבו על זה שירים ושרו בשמחה – “אנו נהייה בין הבונים, כך אמרנו אח אל אח” או:
“כשאת לובשת את השמלה האדומה
אז בבניין לפתע צומחת עוד קומה”
ב1965 שר אריק איינשטיין את אהבת פועלי הבניין, עם שלישיית גשר הירקון – היום זה היה שיר על גבול הלא חוקי, ובצדק. אבל בתקופת הקוקו והסרפן זה היה שיר משמח לב.
הוא עבר דרך הגשש החיוור שהשכילו בשנת 1975 להעלות את מערכון האינסטלטור,
עם ד”ר ליכטיק בר זוהר שבא להתייעץ עם ד”ר שי בא המומחה, עם כל הציטוטים האלמותיים שלהם כמו:
“צינור, אם הוא מגיע לקומה השנייה, המים מתעייפים והצינור מתכופף”
"כשבונים ארבעים קומות באוויר, צריך לבנות קודם כול שמונים קומות באדמה”
הזמנו חלונות מיוחדים משבדיה.”
“איך מיוחדים?”
“מנירוסטה.”
“אמרת משבדיה!!”
“החלונות משבדיה, הזכוכית – מנירוסטה!”
באיזה צבע אתה רוצה את הפס כסף?” (הסיידים)
זהו זה, עם דובל’ה הקבלן, שלא הבין מדוע יש צורך לפזר את נקודות החשמל ברחבי הבית, ולא בקיר אחד באופן מסודר.
אז כבר העבודה העברית הפכה לעבודה ערבית, שהפכה למערכון קורע בהופעה “פליטת פה” של דודו טופז ז”ל “בועל בניין” ב1984, ששיפץ את הבור של צה”ל בקריה.
כמובן, ארץ נהדרת שלא פסחו על חווית השיפוץ המשפחתית לקראת חג הפסח.
ועד לאחרונה, ההצגה “מומו שיפוצים” שעלתה בתאטרון הלאומי עם זאב רווח כשיפוצניק כושל אך שרמנטי.
ואדיר מילר, המשובח עם “קורס הכנה לשיפוץ” שעוברים ההורים שלו.
שורה תחתונה? שיפוצניק אוהב בתים.
היי!